אם נתקעת בדרך…

מה יעשה בחור הנוסע מישיבתו השוכנת כבוד באופקים לביתו אשר ברכסים (פיקציה, אין כזה מקום) במילניום השני? הבטריה של הסלולר נגמרה כבר בבאר שבע באמצעיתה של שיחה עם השדכנית, הלפטופ (טוב, אז לא בחור ישיבה) גווע בפרברי קרית גת ושוויקי מהMP3 התחיל לגמגם בעצבנות כשהכריזו שהתחנה הבאה היא נתניה.

ה PC-MAGZINE מדווח על כמה פתרונות מענינים שכל צורב מתחיל ישמח לאמץ.גנרטור

הפתרון המתבקש ביותר הוא להקים תחנת רוח ניידת, לא?

אפשר להצמיד אותה לאופניים או להוציא מחלון הרכב ולטעון את הסלולר או הנגן. ומה דעתכם על בטריות נטענות שבתוכן יש פלאג שמתחבר לUSB?

אפשר גם להחליט לאכסן מעתה את המחשב בתוך תיק סולארי נטען, לשים אותו על גג הרכב להשתזף ולקוות שלא יעוף, בהנחה שכך יקרה תוך כחמש שעות הסלולרי יטען, למחשבתיק סולארי הנייד זה יקח כנראה קצת יותר (התיק עצמו אוגר חשמל כך שניתן להתחיל למלא את התיק עוד לפני החיבור למקור האנרגיה הסולארית) והכל במחיר מצחיק של פחות מ230$, שווה כל וואט.

לרוץ לקנות?

חכו, עוד חצי שנה יהיו דברים מוצלחים בהרבה.

פורסם בקטגוריה טכנולוגיה | עם התגים , , | להגיב

חוש ביקורת וספקנות

יום שישי, רבע שעה לפני הדלקת נרות, אני אוסף לרכבי זוג נערים הממהרים להגיע לישיבתם טרם כניסת השבת. הם נכנסים לרכב ואז מפטירים "ואו, איך הקב"ה שלח אותך!", לא התאפקתי ופתחתי איתם בדיון על נושא השגחה הפרטית והמסתעף. דברי היו נשמעים כנראה מענינים אך לא הצליחו לחדור אליהם, אני יודע זאת כי הראשון שהתעשת מיד שאל בעיניים פעורות "אז אם ה' לא שלח אותך, איך הגעת???"

הניתן להסביר תפיסת עולם שונה? הניתן לשנות דעתו של אדם? האם אנו מוכנים להתחשב במידע חיצוני המגיע אלינו? האם ניתן כלל לנסות להגיע למסקנות אובייקטיביות?

גיל גרינגרוז, פסיכולוג אבולוציוני חביב, כועס על עידו הרטוגזון שמתרשם עמוקות ממחקר שנעשה במעבדה באוניברסיטת פרינסטון בו נמצאו הטיות סטטיסטיות ברמת מובהקות זו או אחרת היכולות להצביע לכאורה על יכולת אנושית להשפיע בכוח המחשבה על מערכות ממוחשבות (סליחה על המשפט הארוך).

עיקר הפעילות במעבדה התרחשה בעזרת מכשירי REG (קיצור ל-Random Event Generator)שונים, המחוללים אירועים מקריים לחלוטין. ההתקנים, חלקן מכונות שמקפיצות כדורים באוויר וחלקם מחשבים המחוללים אירועים מקריים באמצעות רעש לבן, מספרים סיפור לא יאומן.

כך לדוגמה, מכונת ה-Murphy (על שם חוק מרפי) מקפיצה 9,000 כדורים על פני 336 יתדות המסודרים ברשת סימטרית. כשהמכונה פועלת בלי שאיש משגיח בה – נופלים כמחצית הכדורים בצד ימין וכמחציתם בצד שמאל. אך כשמושיבים צופה ש"יחשוב ימינה" או "יחשוב שמאלה", מתגלה נטיה קטנה אך משמעותית במספר הכדורים שצונחים לכיוון עליו חשב החוקר.

תופעה דומה מתרחשת ב-REG הממוחשב, שמפיק מספרים שחלקם גדול מ-100 (להם נקרא חיוביים) וחלקם קטן ממאה (שלהם נקרא שליליים). כשהמחשב פועל לבדו קיים שיוויון במספרים; אולם כשמישהו יושב ליד המחשב וחושב על מספרים חיוביים או שליליים – מתבצעת סטיה קטנה אך מורגשת בנתונים.

מה שמפריע לגיל הוא שמתברר שעובדות כמעט ואינן משנות את תפיסותינו הראשוניות. עידו שמתעניין מזה זמן רב במיסטיקה מוכן, לדבריו, לקבל כל מסקנה ואף להוסיף עליה:

2,000 שנה אחרי המרד של המכבים ביוונים עדיין קורים ניסים, אבל הם לא מתרחשים בתוך פך שמן, אלא בתוך מעגלים חשמליים. תוצאות המחקרים שנערכו במעבדת PEAR יכולים להסביר תופעות יומיומיות כמו מחשב שקורס דווקא כשאנחנו הכי לחוצים ועצבניים או למה דווקא כשאנחנו צועקים עליו וחובטים בו הוא מגיב בזלזול רב יותר למאמצינו.

יתכן שהממצאים מרמזים שעלינו לעבוד על המחשב רק כשאהוב ליבנו נמצא בסמוך ואולי הם קוראים לנו להתחיל לפתח ממשקי תודעה שיעשו שימוש בכוחונו להשפיע על המחשב בעזרת המחשבה. מצד שני, יתכן שלעולם לא נדע את משמעות הסטיות הסטטיסטיות שנמדדו ב-PEAR ומסעירות עד היום את עולם המחקר.

בכל מקרה, בחג החנוכה הזה, לרגל סגירתה של המעבדה בפרינסטון, ראוי לחגוג את הנס של PEAR שנמשך לא שמונה ימים, אלא 28 שנים.

בו בזמן שלמיטב הבנתו של גיל התוצאות אינן עקביות ובוודאי שאינן מובהקות ברמה סבירה כך שבוודאי אינן יכולות להוכיח פנטזיה מוזרה כמו טלפתיה בין אדם למחשב, מה גם שנסיונות לשחזר חלק מהניסויים נכשלו. גיל רואה זאת כדוגמה לחוסר מחויבותינו לספקנות ולכך שבחלק גדול מהמקרים אין אנו מתיחסים למידע אקסוגני אלא ממשיכים לחיות עם אותו "מושכל ראשון" שהיה לנו כה נוח עד עתה.

קחו לדוגמא את המרכז הארצי לבקרת מחלות זיהומיות בארה"ב. לפני מספר חודשים המרכז הוציא הודעה לתיקשורת שמטרתה להילחם במיתוסים שגויים הקשורים לחיסון השפעת. הפירסום כלל בתוכו מספר מיתוסים נפוצים בקשר לחיסון, כשלצד כל אחד מהם נרשם האם הוא נכון או לא. כך למשל, המשפטים "תופעות הלוואי של החיסון גרועות מהשפעת עצמה" ו-"רק אנשים זקנים זקוקים לחיסון" נרשם שהם שקריים.

פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת מישיגן רצה לבדוק עד כמה משפיעה קריאה של עלון מידע כזה בשיכנוע אנשים. הוא נתן למתנדבים לקרוא את העלון ומצא שלאחר 30 דקות בלבד, אנשים מבוגרים חשבו ש-30% מההצהרות שתוארו כלא נכונות היו אמיתיות. לאחר שלושה ימים הם חשבו ש-40% ממשפטים הכוזבים היו אמת לאמיתה. אנשים צעירים היו הרבה יותר טובים בזכירה נכונה של המשפטים הנכונים והלא נכונים מייד לאחר שקראו אותם, אבל שלושה ימים מאוחר יותר הם הגיעו לאותו מספר טעויות כמו שהגיעו אליו האנשים המבוגרים יותר אחרי חצי שעה (30%). חמור מכך, כשהעמידו אותם על טעותם, האנשים (בכל הגילאים) טענו שהמקור לטעות הוא בפירסום המקורי עצמו!

אחת המסקנות מכך היא כי נסיון לתקן מידע כוזב על ידי הזנת מידע אמין מהווה נסיון כושל. אנשים לא מקשיבים למה שאומרים להם ואף אם כבר זכינו לתשומת ליבם המידע החדש והשונה שאנו מספקים רק מחזק את תפיסותיהם הראשוניות. כל נסיון לשלול את התפיסה הראשונית מחייב חזרה עליה והמוח האנושי מפרש לטווח ארוך את החזרה על המידע כחיזוק לאמינותו.

העיתונאי זאב גלילי מספר כי:

בספריה המפוארת של אלכסנדריה נפתחה באחרונה מחלקה לספרים הקשורים ביהדות ובתצוגה של המחלקה מופיעים ספרי תורה בצד התרגום הראשון לערבית של הפרוטוקולים שנעשה בידי מוחמד חאליפה אל טוניסי. עיתון מצרי שדיווח על התצוגה ציין כי על עטיפת הספר מופיע מגן דוד שסביבו כרוך נחש. המגן דוד מסביר העיתונאי הוא "סמל יהודי בולשביקי". מנהל הספריה, ד"ר יוסף זיידן, אמר בראיון לכתב המצרי כי "הפרוטוקולים" הוא ספר דתי חשוב יותר ליהודים מן התורה. לדוקטור הנכבד הזה יש גם אתר בו הוא מפרסם מאמרים אנטישמיים. באחד מהם הוא כותב כי היהודים מגזימים ביחס לממדי השואה. לדעתו רק מיליון יהודים נרצחו בשואה כי לא ייתכן שלגרמנים היתה כמות כה גדולה של גז ציקלון ב' כדי להרוג 6 מיליון יהודים.

היש סיכוי להלחם בדעות קדומות על ידי הכחשתן? האם משהו הצליח לשכנע את העולם הערבי כי לא היהודים ארגנו את התרסקויות המטוס במגדלי התאומים? האם אזרחי ארה"ב מוכנים להשתכנע כי סדאם חוסיין לא היה קשור לכך? האם יוסי ביילין מוכן להודות לאורך זמן שישנן קונספציות שקרסו? האם החילוני המצוי מוכן לקבל שאני הרוב ולא "טוב, אתה כנראה יוצא דופן"?

ר' אורי פז, פובליציסט מוכשר, מביא ראיון מעניין שערך עם ד"ר יונה הדרי לרגל צאת ספרה "איפה אנחנו חיים?" הכולל שיחות בין אנשי ימין לשמאל בנושאים החמים העומדים לפתחה של המדינה. לשאלתו של אורי אם הדיונים, אליהם נחשפה, השפיעו עליה, היא אומרת כי:

זה לא מדויק, אבל לא יכולתי שלא להתרשם, למשל, שאנשי הימין מרבים להתבסס על מחקרים, נתונים ופרסומים של מכוני מחקר בארץ ובעולם, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, והם מכבדים את הנתונים ומקבלים אותם כבסיס לטיעוניהם. אפשר כמובן לומר: משתמשים בהם לצורכיהם, כשנוח להם וכו', אבל הימין מתייחס אליהם. אנשי השמאל מתעלמים מהנתונים שמביאים אנשי הימין בטענה שאינם אמינים, ולא טורחים להציג מחקרים אחרים, או נתונים שמאששים את עמדתם. בדיונים שבספר יש בסיס לטענת הימין שהשמאל מתעלם מן העובדות ביודעין, או שאינו טורח להתמודד איתן. בנוסח המימרה האנגלית הנפוצה: "אל תבלבלו אותי בעובדות, אני כבר החלטתי".

האם הדבר נובע מאופי שונה או מהנחות יסוד שונות שבמקרה מסתדרות טוב יותר או פחות עם המחקרים?

אנחנו מאמינים למידע הראשוני ששמענו בנושא מסוים כמעט ללא היסוס וככל שנשמע אותו שוב, אפילו מאותו מקור, כך אמונינו בו יגדל וכל נסיון להכחישו רק יחזק אותו, כל זאת אף אם המקור היחיד לו נחשפנו ידוע לנו כלא אמין. נאשם הזועק שוב ושוב "לא גנבתי" רק מחזק את הקשרים במוחינו בין שמו לבין גניבה ואם לא יצעק הרי זו בוודאי ההוכחה הטובה ביותר לאשמתו…

ובמבט פנימה, מחבלים לא משתכנעים והופכים לשונאים, ליטאים לא משנים את דעתם ולובשים ספודיק ואנשי המזרחי לא עוברים בהמוניהם לחסות בצילו של האדמו"ר מסאטמר למרות האיומים בתקופת הה(ת)נתקות. כמדומני שהמקום האחרון שאפשר עוד לראות בו אנשים המשנים את דעתם הוא בסמינרים של ערכים, ועל פי האמור, הרי זה נס גלוי, לתשומת לבך גיל.

פורסם בקטגוריה דמוקרטיה, יאוש | עם התגים , , , | להגיב

גזענות?

מאותגר משקל

Rozino, cc-by-sa

אחת התופעות המענינות במאה העשרים היא התקינות הפוליטית. לא, לא מדובר על זה שפוליטיקאים לא אמורים לגנוב, את זה נשאיר אולי למאה הבאה. מדובר על הצורך לשוחח בשפה שאינה מכלילה, אינה קובעת עובדות השנויות במחלוקת ואיננה פוגענית. על פי כללי התקינות הפוליטית לא יאמר עוד אישי כי אם בן זוגי, נעלמו הכושים, הגמדים, הזקנים, המפגרים ואפילו השמנים ובמקומם קבלנו הגדרות ארוכות, מיגעות ובעיקר חלולות וחסרות הבעה. למעשה כבר בתנ"ך מוצאים אנו כי הכתוב "עיקם" שמונה אותיות ודיבר על "הבהמה אשר איננה טהורה" ובחז"ל מצינו לשונות סגי נהור רבים כשלפחות את חלקם ניתן ליחס לסוגיה זו.

לטווח הקצר ניתן אולי לומר כי עצם ההתיחסות לתקינות הפוליטית מקבעת במודעות את הדבר אותו באים להעלים עם זאת קשה להתווכח לגבי העידון הנפשי הנוצר לטווח ארוך בעקבות ההקפדה על עדינות השפה, אך האם אין בהעלמת כל מימד שיפוטי או רגשי מהשפה משום סירוסה? ובקצוות, האם אכן מאותגרי הגובה משפרים את מעמדם או הרגשתם בעקבות הכינוי החדש או שמא השימוש בכינוי מתקיים רק במקביל או אף בעקבות השיפור במעמדם?

כוחה של מילה

חגי סגל מערוץ 7 המודע היטב למלחמת המילים מפרסם "מונחון" משופץ, לטעמו, למכבסה המקובלת. להלן כמה דוגמיות:

אש"ף
מפעם לפעם רצוי לפרוט את ראשי התיבות ולהגיד במפורש: "הארגון לשחרור פלשתין", כדי להזכיר נשכחות.

בעיית ירושלים
אין לדווח בחדשותינו על "הצעות חדשות לפתרון בעיית ירושלים במסגרת הסדר הקבע", יען כי ירושלים איננה בעיה, היא עיר בירה. גם ההתנחלויות אינן בעיה אלא מפעל ציוני מפואר. הבעיות האמיתיות בארץ הן בעיית תאונות הדרכים, בעיית עישון הסמים בקרב בני נוער, בעיית המוטיבציה בצה"ל, בעיית התקשורת ובעיקר בעיית אוסלו.

הכס הקדוש
בערוץ 7 לא מייחסים קדושה כלשהי לאפיפיור או לאתרי פולחן של דתות אחרות ('כנסיית הקבר הקדוש'). 'המקומות הקדושים' היחידים בשידורינו הם הר הבית, מערת המכפלה, קבר רחל, קבר רשב"י במרון וכיו"ב.

הממסד הרבני
'ממסד' מצלצל כמו משהו מאובן, מושחת ומאפיונרי. השימוש בו בהקשר הרבני נועד להכפיש את הרבנים באשר הם, ולכן לא נשתמש בו.

התקדמות
עצה טובה: אם אתם מכירים עיתונאי המתאר הסכמה ישראלית לסגת כ'התקדמות במשא ומתן', אל נא תעמדו לפני המכונית שלו כשהוא נוסע רוורס. ובמלים אחרות: ה'התקדמות' היא מונח בעל משמעות חיובית. אין להשתמש בה לתיאור נסיגות והתכופפויות מדיניות. (ע"ע פריצת דרך).

מתון
עשרה קבין של מתינות נפלו לעולם, ואת כולם הפקיעו לעצמם שוחרי מדינת פלשתין בישראל. הגיע הזמן לקחת מהם קצת ולהעניק את התואר האצילי הזה גם למי שמתנגד במתינות למדינה פלשתינית והופך עולמות בנחת נגד גירוש מתנחלים מבתיהם. עובדי ערוץ 7, לדוגמא, הם העיתונאים הכי מתונים שיש בארץ. בהשוואה לעמיתינו הקיצוניים בשמאל, שאינם מוכנים לוותר על החרבת רוב ההתנחלויות, אנחנו דווקא מוכנים שכולן תישארנה לעד במקומן.

סחטנות קואליציונית
כשסיעה ערבית מקבלת הון תועפות במסגרת מו"מ קואליציוני עם ממשלה בראשות השמאל מדווחים בתקשורת הכללית על "השגת סיכום בין האוצר לבין חברי הכנסת של חד"ש". כשקיבוצים פושטי רגל של השמאל החילוני בוזזים מקופת המדינה חמישה-עשר מיליארד שקל, הכותרת היא "הסדר חובות הקיבוצים" (על משקל "ההסדר עם קופות החולים"). מנגד, העברת 20-30 מיליון שקלים לישיבות או להתנחלויות מתוארת תמיד כ"סחטנות". אנחנו, כמובן, לא ניתן יד למעל ונמחוק את המלה המכוערת הזאת מהלקסיקון שלנו. העברה תקציבית על פי דרישת מפלגה דתית כלשהי תזכה אף היא לתואר המעודן "הסדר" או "סיכום".

תהליך השלום
בערוץ 7 מקפידים מאוד להסתפק בביטוי הצנוע 'התהליך המדיני'. הרי טרם הוכח שהמגעים המדיניים בינינו לבין הערבים הם אכן תהליך שלום ולא מבוא למלחמה.

במלחמה זו על השפה העברית די ברור כי כלי התקשורת הכבדים מביסים את לוחמי הגרילה של הימין אך יפה לראות כיצד חגי סגל משתדל, לכל הפחות, להסביר לקהל קוראיו מהו הנשק בהם משתמשים נגדם. (ותודה למחלקת האינטרנט של ערוץ 7 על הרשאתם לפרסום זה)

ד"ר צבי טריגר כותב בספרו "ללא מילים" כי

הבעיה עם התקינות הפוליטית מתחילה כשהיא הופכת למשטרת מחשבות, ובמיוחד בהקשר האמנותי והאקדמי, בכל מה שקשור לפוליטיקה של ייצוג.

הפעם האחרונה הבולטת ביותר הזכורה בציבור למשטרת מחשבות מאותגרת שפה היתה כשגדודי ה"ליאור חורב"ים של רה"מ אריאל שרון ש"ערק" ל"שמאל הסהרורי" הצליחו לשכנע את רובם המכריע של אנשי התקשורת לשוחח בשפת ה"הנתקות" שדווקא באה להטיב עם "השוליים הקיצוניים" של הימין וכו'.

את מי באים להציל?

העיתונאי זאב גלילי מפרסם בבלוגו פוסט תוקפני אך עגום ובו הוא כותב בין השאר:

…מישהו חישב ומצא כי בעשרת הימים הללו ביצעו המוסלמים 94 מעשי טרור בהם נהרגו 397 אנשים.

באותו זמן זכו שלושה יהודים בפרסי נובל לכלכלה ( רוג'ר מאיירסון, אריק מסקין וליאוניד הורביץ).הפרס הוענק לשלושה על הנחת התשתית לתיאוריית עיצוב המנגנונים המשמשת בכלכלה.
בכך מגיע מספר היהודים שזכו בפרסי נובל ל-170 (נכון ל-2007).

מספר המוסלמים שזכו עד היום בפרס נובל הוא 8 בלבד – כולל פרס שקיבל המנוול הרוצח יאסר ערפאת על תרומתו המופלאה לשלום. יש בעולם 1.2 מיליארד מוסלמים. אם שעור תרומתם למדע היה כתרומת היהודים היה מגיע מספר חתני פרס נובל המוסלמים ל- 11 אלף.

יש קני מידה רבים להשוואה בינינו לבינם. למשל הוויקפדיה, שהיא אחד המפעלים התרבותיים מופלאים ביותר של עידן האינטרנט. מספר הערכים שבכל שפה משקף את רמתה התרבותית ואת הנכונות של בני אותה שפה לתרום לעולם.

פחות משישה מיליון יהודים בארץ ישראל תרמו עד כה לויקיפדיה 65,324 ערכים, נכון לאחד בנובמבר 2007 . לעומתם 1.2 מיליארד ערבים תרמו לויקיפדיה הערבית 43,407 ערכים. בויקיפדיה האנגלית יש 2,071,713 ערכים.

כמדומני שהקורא המצוי לא יוכל להתעלם מההכללות אותם מנסה מר גלילי בכשרון רב להנחיל לקוראיו, הערבים הם טפילים שלא תורמים לעולם לעומת היהודים האלטרואיסטים הממלאים את העולם בחוכמתם. ולדידינו, האומנם אין זה כך? האין מאפינים שונים לערבי מהמערבי? די ברור כי מנהלי בית הספר בפתח תקוה שהפרידו בין תלמידות מגזע/מוצא שונה עשו זאת על מנת לרצות קהל יעד מסוים שהיה חשוב להם, הוי אומר אלטיסטי בעיני המנהלים, ודרש זאת במפורש או במרומז. מה גרם לאותם הורים לדרוש זאת?

המוזר הוא שבמקרים רבים אנו מזהים נטיה גבוהה יותר להכללות דווקא בקרב הקבוצות הסובלות מכך יותר מכל. מלחמות המוצא והמודעות לו קיימים כמדומני דווקא יותר בין העדות הסובלות מגזענות מכלילה. לא לחינם פנה ראש הממשלה המנוח, מנחם בגין, דווקא לציבור הצ'חצ'חים השואף ימינה האם הדבר נובע מחוסר מערביות או שדווקא מתברר כי בקבוצות פחות משכילות אכן השונות בתוך הקבוצה נמוכה, מה שמגדיל את יכולת הצפי מהקבוצה ביחס לקבוצות אחרות, קרי הכללה וגזענות.

השאלה הנשאלת היא האם אכן אין מקום להכללות? האין מקום לגזענות? האין לגנטיקה זכות לומר את דברה? האין זו אמת אבסולוטית שאחוז זוכי פרס הנובל מבין היהודים גבוה משיעורם באוכלוסיות אחרות? האם ההסבר המדויק באמת יכול לשנות מציאות זו?

האם לגיטימי לבדוק את שיעורם באוכלוסיה של קבוצות שונות בתחומים שונים ולהסיק מכך מסקנות אופרטיביות?

מענין לראות כי הפילוסוף ז.פ. סארטר בספרו האפולוגטי "הרהורים בשאלה היהודית" שנכתב כחודשיים לאחר שחרור פריז מן הנאצים, מיחס את האנטישמיות המודרנית דווקא למעמד הבורגני הלא יצרני.

מעוצב על ידי השפעת החומרים שבהם הוא עובד, נוטה הפועל לראות את החברה כמוצר של כוחות ממשיים שפועלים לפי חוקיות חמורה. המטריאליזם הדיאלקטי שלו מצביע על כך שהוא רואה את העולם החברתי בדומה לעולם החומרי. הבורגני לעומת זאת, והאנטישמי במיוחד, בוחר לבאר את ההיסטוריה על ידי פעולתם של רצונות אינדווידואליים. האין עיסוקם של הבורגנים תלוי ברצונות אלו? הם מתנהגים כלפי העובדות החברתיות כאותם פראים המיחסים לרוח ולשמש נשמות זעירות…

סארטר לשיטתו כי הכל פסיכולוגי וכי:

אם מאמינים הבריות שמספר החילים היהודיים ב-1914 קטן היה ממספרם של האחרים, הרי זה אך ורק מפני שהיו כה סקרנים לחפש בסטאטיסטיקות.

האנטישמי המכליל, לשיטתו, הוא לא רק ילדותי אלא גם מניכאיי מכור להרס, המאמין במלחמות אלים טובים ברעים ולפיכך רואה את נשוא שנאתו נחבא בכל מקום כשהוא, על תקן הורמיז, אמור להכניעו.

ומצד שני, הישנה חשיבה לא הכללתית, כמדומני שכל מי שלמד דבר או שניים על מבנה הזכרון יודע שהמוח מעדיף לעבוד עם כללים, פרטים מייגעים אותו והוא חייב לייצר תופעות כגון אפקט ההילה וכל תופעות ההתניה למיניהן. המוח עושה זאת מכיון שברוב המקרים ההכללה משרתת אותו היטב והחיסכון במשאבי חשיבה מצדיק את עצמו.

הישנה דרך להתמרכז על שביל הזהב או שהעולם ימשיך לסבול ממאותגרי הגזע והשפה?

פורסם בקטגוריה ביקורת, דמוקרטיה, חרדים | עם התגים , , , , | להגיב

חוזים ועוורים

וולסבספרו "כאשר הישן התעורר", מתאר וולס את החיים של בן זמנו שנרדם ומתעורר בעוד 200 שנה, בלונדון של שנת 2100. הוא לא מנסה לכתוב סיפור הרפתקאות אלא להיות נביא זעם חברתי.

גל מור מתפעל:

הוא התעניין פחות בטכנולוגיה ויותר במצבו של האדם, לגביו הוא היה פסימי. וולס המציא את המונח "פצצת אטום"; הוא ביקר את החברה שבה הוא חי אך גם את זו העתידית.

ב"כאשר הישן התעורר" מתאר וולס עידן של קפיטלטורה, שלטון ההון, כאשר הדמוקרטיה התרוקנה מתוכן, זכות ההצבעה של ההמונים הפכה סמלית בלבד והשליטים נקבעו על ידי העשירים. נשמע מוכר? הוא מתאר מערכת חינוך פופוליסטית המבוססת רק על תכני לימוד שתלמידים מביעים בהם עניין ללא בחינות או ציונים. תחזיות מדהימות, בהתחשב בכך שהספר פורסם ב-1899.

הוא כותב על רשת של בתי תמחוי שהפכה לארגון כלכלי מצליח לאחר שהפכה את הרעבים ללחם לעבדים חסרי זכויות שמשרתים את האינטרסים המסחריים שלה תמורת מזון ולבוש. 30 אחוז מהאוכלוסיה הפכו נתינים שלה. למרבה הצער, עתיד כזה אינו מופרך.

בהנחה שיש כזו, מהי היכולת המאפשרת לאדם לראות ולצפות עתידות בצורה כה מרשימה?

לעומת זאת לעיתים אנו רואים אנשים שחיים בעבר. בחדשות אייס מובא ציטוט מתוך ישיבת ועדת החינוך בכנסת הדנה במשחק אינטרנטי בשם "מכות בבית אבות". קל להבין את הבעיתיות במשחק אלים זה, מה שיותר קשה להבין הוא את זה:

ביקורת על האתר ’נענע10’ השמיע רוני דיין, מנהל גף יישומי בחינוך במינהל מדע וטכנולוגיה של משרד החינוך: "חברת אינטרנט שמקבלת רשמית רישיון להעביר מידע לציבור באמצעות האינטרנט, ראוי שמשרד התקשורת יפקח עליה. משרד החינוך פועל במספר מישורים הן בהיבט ההדרכתי – ערכי והן בהיבט של חסימות תכנים לא כשרים".

באם הציטוט מדויק מתברר כי מנהל גף במינהל העוסק במדע וטכנולוגיה לא שמע על חידושי האינטרנט בתחום חופש הביטוי ומשוכנע עמוקות כי במאה ה-21 במדינה דמוקרטית עדיין יש צורך ב"רשיון להעברת מידע לציבור דרך האינטרנט". היתכן והאיש לא פתח עיתון בשלושת העשורים האחרונים?

על כל פנים יצויין כי ל"עט הדעת" טרם הונפק האישור המיוחל להעברת מידע, עם האחראי על האינטרנט הסליחה.

המתמטיקאי האמריקאי ורנור וינג' פרסם ב 1993 מאמראותו הציג בפני מדעני נאס"א שכותרתו "ייחודיות טכנולוגית". המונח יחודיות שאוב מעולם הפיסיקה והוא מתאר מצב דחיסה אין סופי של חומר המתקיים כנראה בחורים שחורים, במצב זה חוקי הפיסיקה אינם מתקיימים ואף הזמן עומד מלכת, יש שרצו לטעון כי זה המצב, ע"פ הספורנו והגר"א, שקדם לבריאת העולם. וינג' המודאג מההתפתחות האקספוננציאלית של הטכנולוגיה טוען כי אנו הולכים לקראת עולם בו כוח החישוב של המחשבים יגבר על היכולות האנושיות והאנושות תפקיד את חייה בידי אינליגנציות ממוחשבות שפשוט יהיו יותר יעילות מאשר האנושות. וינג' מודע לבעיתיות ולמחלוקת בדבר היכולת העקרונית להגיע לאינטליגנציה דמוי אנושית וכידוע עד היום לא קם מחשב שעמד במבחן טיורינג בצורה מושלמת, אך טוען כי והיה אם ניתן יהיה להגיע אליה, סביר מאוד שניתן לעקוף אותה. המחשב בעל הבינה האנושית יוכל ללמד את עצמו ולשכלל את עצמו כך שהגרף המתאר את התפתחותו יראה כקו אנכי, יחודיות, והעולם יעבור לעידן הפוסט אנושי. קורצוויל, שהוכרז על ידי ביל גייטס כחוזה הטוב ביותר של עתיד הבינה המלאכותית, חישב ומצא כי אם צודק חוק מור אזי כבר בשנת 2030 מחשב בעל יכולת חישוב ברמת מוח אנושי יעלה כ-1000$.

היוכל מחשב לסגל לעצמו אינסטינקטים לחיזוי עתידי? הניתן להכניסם למודלים ברורים ותרשימי זרימה או שהם נובעים מאיזו שהיא רמה של נפש משכלת (אחרי הכל בחרתי לפתוח בדוגמה של גוי אנטישמי כך שקשה לדבר על נשמה גבוהה במיוחד) המבינה וצופה ברמה מסוימת את יכולת החידוש והבחירה המחודשת של המין האנושי, שהלא אף נבואה לא תחול אם לא על מי שתכונת "רואה" העתידות קיימת בקרבו, שאם לא כן לא יוכל המשל הנבואי להתפענח?

פורסם בקטגוריה ביקורת, טכנולוגיה | עם התגים , , | להגיב

שדים?

gabrielה"טלגרף" הבריטי מדווח על פתיחת קורס חדש למלחמה בשדים. הגלח הקשיש גבריאל אמורת', הממונה על גירוש השדים בכנסיה שלטענתו מאחוריו כבר לא פחות מ-30,000 גירושי שדים, אומר כי (התרגום באדיבות YNET):

תודה לאל שיש אפיפיור שהחליט להילחם בשטן ראש בראש. עכשיו בישופים יהיו מחוייבים להסמיך כמרים לטיפול בנושא זה במחוזות שלהם. הרבה בישופים לא מתייחסים לנושא הזה ברצינות, ולא פועלים שהכמרים שלהם ילחמו נגד השטן. אני זוכר פגישה של מגרשי השדים עם האפיפיור בשנה שעברה, בה הוא הפציר בנו להמשיך במלאכה שלנו כמגרשי שדים.

היטלר וסטאליןאגב, אותו מומחה דגול לשדים ורוחות טען באוגוסט 2006 כי היטלר וסטאלין לא ממש אשמים ולא יכולים להיות אחראים למעשיהם וזאת משום ש"ניתן לומר כמעט בוודאות שהם נשלטו על ידי השטן". מענין איך הוא היה מכנה, בהתאם לכך, את הברית הלא כתובה בין מונסיניור אבגניו פאצ'לי, פיוס ה-12, להיטלר…

מהי גישת היהדות לנושא השדים, הרוחות או השטן? הם קיימים או היו קיימים? היש בכך מחלוקת? מה ההבדל בהגדרתם, האם רק בהגדרת הכוח האקס-אלוקי שניתן להם?

פורסם בקטגוריה הזיות, יהדות | עם התגים , , , | להגיב

שלום עולם

למה בלוג?

יותר ויותר נתקלים אנו בבלוגים עסקיים, מהו בלוג ומדוע עסקים רבים מקימים בלוגים? והכי חשוב, מדוע להסביר זאת דווקא בפוסט הפותח את הבלוג?

אפשר לומר בעצם כי כמעט כל הגדרה של המונח בלוג תהיה מטבעה בערבון מוגבל, זאת משום שכל תחום הבלוגיה כמו תחום האינטרנט בכלל הינו תחום דינמי בו ההגדרות נקבעות על פי המציאות ולא להפך.

למרות זאת ניתן להאמר כי מהותו של הבלוג היא הישירות והדינאמיות. כן, עסקים מקימים בלוגים כי מנועי חיפוש אוהבים דינמיות ובלוג הוא דבר חי ותוסס (ועסקים נהיים מאושרים כשמנועי חיפוש אוהבים אותם). עסקים מתחפשים לבלוגים מכיון שהם רוצים לשדר ישירות וכנות (ע"ע טיב טעם) של שיחה בגובה העיניים, כי זה בלוג. אפילו משטרת ישראל החליטה להתחפש לבלוג על מנת לכפר על כל מה שהיא כנראה לא עושה.

אז מה?

לפיכך התאספנו פה היום, חברים יקרים, להכריז בזאת על פתיחת הבלוג והקמת הבלוגוספרה החרדית שתהיה אי"ה דינמית, חיה ותוססת ולא תראה כך.

הבלוג מתיימר לשקף את החברה על רבדיה וליצור שיח ביניהם תוך נסיון למתוח את גבולות חופש הביטוי אל המקסימום האפשרי אך מתוך מודעות כי יהודים, בני מלכים הינם, וחובתינו לכבדם בצורת השיח וברמתו. לשם כך עליו לשמור על המכנה המשותף הגבוה מתוך מודעות לכך שהדרדרות הינה קלה אך הטיפוס ממנה קשה שבעתיים.

שירותי בלוגיה

האתר מציע גם לכותבים שונים להצטרף לשורותיו ככותבים בבלוג המרכזי או במערכת הבלוגים הפתוחה שהוא מספק כשהכותבים מתחייבים לשמור על כללים בסיסים בתחום זכויות היוצרים וטוהר השפה כפי שמשתקף בכללים לשימוש.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , | להגיב

שלום עולם!

ברוכים הבאים לוורדפרס בעברית! זה הפוסט הראשון; אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב!

פורסם בקטגוריה כללי | 6 תגובות